Added Touch 4U

הרב שיח בתקשורת הישראלית

המשך קריאה

לאחרונה הושמעו בכלי התקשורת בארץ דיונים סוערים אודות תופעת ההקצנה הדתית בשורות צה"ל. תופעה זו קיבלה סיקור תקשורתי נרחב בעקבות התנהגותם של צוערי קורס הקצינים בבה"ד 1 שיצאו במהלך הופעה של חיילות ששרו במהלך הטקס. דיונים רבים הוטחו נגד המאורע ששיקף לדעתם תופעה הולכת וגוברת של הקצנה בקרב שכבות מסוימות בחברה הישראלית. ומקצת מן הטענות הושמעו בעיקר בקרב אנשי דת על הצדקתה הדיעבדית של מעשי הצוערים. במאמרנו ננסה לטעון שעל אף דעותיהם הקוטביות השיח התקשורתי זהה בסגנונו ועל כך הטעות המרכזית שאותה יש לייחס לסגנון השיח התקשורתי כיום בישראל ועל כך נדון במאמרנו .

נרצה ליטול את המקרה הבודד של הסיקור התקשורתי על שירת נשים בצה"ל כראי לסגנונה הכולל של התקשורת להצגת קונפליקטיים בתוך החברה הישראלית.

כל רב שיח דורש דיון כנה ואמיתי. על הדוברים בכל תחום, קל וחומר בדיונים על התנגשויות בתוך החברה, להיות שולטים בדקויותיה של השפה של יריבהם ולא מבעיא שלהם. ובאומרנו שליטה, כוונתנו לשליטה מלאה. לא פחות. חוסר התמצאות מלא בשיח שומט מתחת רגליו יכולת לקיים שיח, יהיה בכל נושא שיהיה. והנה, כיום בישראל לא תמצא אף גוף עיתונאי המעיד על עצמו שהוא בקיא בשתי השפות יחד.
והרי הניואנסים של השפה הם הרכיב הדומיננטי בימנו ואין השפה המודרנית התקשורתית בהגדרתה כמערכת סמנטית וסמיוטית המגדירה רעיונית את הדבר. ודי אם נפנה את הקורא לכתבי ויטגנשטיין ולאקאן בדבר האסיסטנציאליזם הלשוני ודי בהערה זו.

השיח הדתי, השפה הדתית טעונה מטען תרבותי הניזון לא רק מהטקסט( תלמוד, פוסקים וספרי שו"ת) אלא גם מחיי הקהילה, מהרחוב ומהדינאמיות של החיים. בימים מתוקנים שני המטענים שציינו חוברים יחד בצורה בריאה והרמונית. הבקי בספרות ההלכה הקלאסית יודע שהשפה הדתית נתברכה בבריאות לשונית ורעיונית משום שהטקסט עיצב את הלשון בחיי היום יום ולהיפך כלומר זה מזין את זה.
המשבר הגדול של העולם היהודי האדוק מהקהילה המסורתית באמצע המאה ה 19 יצר עם הזמן לא הקצנה כפי שרבים טוענים אלא שיבוש באיזון בין השפה הניזונה מהטקסט לבין השפה כביטוי חיים. רוצננו לטעון, אנשים הפסיקו לדבר בחשיבה של ההלכה והחלו לדבר בסגנון של ההלכה ללא ההלכה. כלומר להתווכח אם בגד מסוים הוא פרוץ או לא או האם מותר לרסס בנוזל הדברות, או לרסס בושם ורסצ'ה, או מותר לבצע אילוף כלבים בשבת כבר לא ניתן בכלים הלכתיים אלא רעיונים בסגנון של פולקלור שקיבל את צורת השיח בעברו מאותו טקסט הלכתי שהוא עתה הולך להשמיד בכך שהוא עוקר את הסגנון של ההלכה קרי, הדינאמיות שיש בהלכה.
ההלכה היא טקסט, מסמך משפטי טהור הנועד להתקין אורח תקני בין בני האדם ובין האדם עם עצמו. וחלילה להכניס פרשנות לתפיסות רעיוניות שהההלכה אמורה לייצג. מהסיבה שמיסודה היא לא באה לתת גיבוש השקפה. אם לא מכירים את ההקשר שאיסור למשל "קול באשה" מצוי כיצד יש להתייחס אליו ומה הפתרונות. הוא אינו יכול לטעון כל פרשנות שתהיה משום שפרשנותו מבוססת על תפיסת עולם אחת ומושלכת על תפיסה עולם אחרת ( בדומה לטענת גרץ). אלא שהבעיה בתקשורתיות הישראלית היא דווקא הצד השני של המתרס –הייצוג הדתי. אף אנשי הדת לא מדברים כיום בשיח של הלכה. הרי יש כאן טקסט הלכתי שהוא איננו מביע שום עמדה. האם הוא אנכרוניסטי? שובניסטי? הוא לא כלום. הוא מציאות שיש לפתור אותה בכלים שיש בידנו ולא לקיחת טקסט זה להאדרת האתוס והאידיאל הרוחני רליגיוזי שהחברה הדתית מצויה וביטוי פומבי לנוכחות הדתית שיש בארצנו. משמעות השיח הזה יוצרת חוסר אינטימיות והצנעה של מושגים רליגיוזים רגישים שאין הרחוב וההמון ראוי להיחשף אליו לא מצד סתימת פיות אלא מכך שהרחוב עצמו הוא בור בהבנת השיח על כן מה לו לטעון אם איננו מדבר את השפה.הרי מעולם לא שמענו מאף דובר על שקלא וטריא מדויק בנושא זה. לא הצוער מכיר את שיטת הרשבא הריבש בה"ג וכיו"ב ולא האזרח הפשוט ולא הצוער מבין את משמעות מעשיו ולהיפך. על כן אין הויכוח הזה אלא כנביחת כלבים מתוך קורס אילוף כלבים להבדיל.



היכנסו לפרטים באתר molecule

Added Touch 4U

מקווים שנהנתם מהאתר שלנו

צור קשר